<h1>ראבי"ה סימן תקצ"ה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
גרסינן בירושלמי [ה"ה] רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אין מפסיקין בין פרה לחודש אמר רבי לוי וסימניהן בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה בין שלישי לרביעי [לא ישתה] רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא בדין הוא שתקדים פרשת החודש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ובשני (לא) נשרפה הפרה אלא שהיא טהרתן של כל ישראל.
<h2>דף כט:</h2>
קרו שיתא בענינא דיומא וכו'. הך שמעתתא פירשתי לעיל. ואנן קיימא לן בהא כשמואל, וקרינן ש[יתא] בענינא דיומא וחד בראש חדש ומפטיר בכי תשא, כדאוכחנא לעיל מן הירושלמי. ושני לן דבשאר ראשי חדשים מפטיר קורא ובראשי חדשיכם והשתא מפטיר קורא בכי תשא. וראש חדש טבת שחל להיות בחול מסקינן הילכתא אין משגיחין בדחנוכה.
<h2>דף ל.</h2>
חל להיות פרשת שקלים בואתה תצוה קיימא לן כאביי דקרו שיתא ואתה תצוה עד ועשית, חל להיות בכי תשא עצמה קרו שיתא מכי תשא עד ויקהל וחד קרי מכי תשא עד ועשית. וכל הני [היכא] דאמרי קדיש קרו שבעה ומפטיר בכי תשא.
וראש חדש אדר שחל להיות בערב שבת הילכתא כרב דאמר מקדימין פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חדש. ופורים שחל להיות בערב שבת הילכתא כרב דמקדימין פרשת זכור כי היכי דלא תיקדם עשיה לזכירה. ופורים שחל להיות בשבת לא מיקלע לן, דאם כן חל להיות פסח בשני, וקיימא לן לא בד"ו פסח. ולא נאריך לפרש בטעם הסימנים זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו, כי רש"י מפרשם.
ופרשת פרה זימנין בשבת (של) הסמוכה אחר פורים וזימנין סמוכה לראש חדש ניסן ולא פליגי הא דאיקלע ראש חדש בשבת הא דאיקלע באמצע שבת. וראש חדש ניסן שחל להיות בשבת מוציאין שלש ספרי תורה וקורין ששה בענין היום וחד בדראש חדש ומפטיר בהחודש הזה לכם, והכי מפורש בירושלמי, והכי נהגינן.
<h2>דף ל:</h2>
ובשבת שאחרי ארבע פרשיות חוזרין לסדר הפטרות, דקיימא לן כרבי ירמיה. דבשבת אי אפשר לחד מפטיר לקרות שני הפטרות, דאף על גב דמדלגים בנביא בשני ענינים, סתמא דמילתא הוי בכדי שיפסיק התורגמן, ואין מדלגין. ותו [ד]ליכא הכירא שהיה המפטיר קורא בענין היום ובענין הפרשה, כדאמרינן חל להיות בואתה תצוה קרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא וחד מכי תשא עד ועשית, ופריך אביי אמרי אוקומי הוא דקמוקים, דלא בקיאי אינשי כל כך להכיר ולהבחין, הילכך לא איפשר. אבל גבי קריאת התורה אפשר דחד קרי בענין היום וחד בדראש חדש אי נמי בפרשה.
ובגמרא דידן אינו מפורש מה שקורין במוספי הרגלים, אך מן הירושלמי יש להבין, דגרסינן אמר רבי יצחק נפחא שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות קורין ראה אתה אומר אלי וגו' [שמות ל"ג] ומפטיר קורא במוספין ובפסח מפטירין היתה עלי [יחזקאל ל"ו] ובסוכות קורין ראה ומפטירין שים פניך אל גוג [שם ל"ח]. ולעיל הארכתי בו.
<h2>דף לא.</h2>
אמר רב פפי [שאפ"ו סימן, פירש] רבינו שב"ט בתרי יומי [קמאי] קורין בפרשת המועדות שבתורת כהנים כדרך שקורין בחג, בארבעה יומי חולו של מועד שא[פ"ו], ובימים טובים האחרונים ויהי בשלח ולמחר כל הבכור, ואמר אביי האידנא נהוג עלמא משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. והכי נהיגינן. ובחג עבדינן כאמימר דהתקין בנהרדעא דמדלג דילוגי, בפרק בתרא דסוכה [נ"ה ע"א]. והתם פירש רש"י ענין אחר מהכא. ורבו דברי הגאונים בהך פירושא דאמימר. ולא נאריך בה. והך ברייתא דקריאת המועדים איתה בתוספתא דמגילה בפרק בתרא [ה"ג].
ובגמרא דידן ובירושלמי מפרש ענין הקריאות והפטרות של פרשיות ושל מועדות ושל ראש חדש בחד ענינא, ולא פליגי אלא בהא דבגמרא דידן קאמרינן ביום טוב שני של סוכות ויקהלו אל המלך שלמה [מ"א ח'] ובירושלמי גרסינן מפטיר ב[ותשל]ם [שם ז']. ובגמרא דידן בשמיני מצות וחוקים ובכור, ונחלקו רבותינו בפירושו, ולמחר וזאת הברכה ומפטיר ויעמוד שלמה [שם ח'], אבל בירושלמי גרסינן בשמיני של חג כל הבכור ומפטיר ויהי ככלות שלמה ובגולה קורין בתשיעי וזאת הברכה ומפטיר ויהי אחרי מות משה [יהושע א']. ופליאה היא שאנו מניחין הבבלי וסומכין על הירושלמי. וכיוצא בדבר גרסינן בגמרא דידן בתענית ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם, ודוקא קללות שבתורת כהנים, אבל של משנה תורה פוסק, כדמפרש אביי טעמא, והכי נהגינן, ומיהו נזהרין שלא לפסוק בשל משנה תורה כיון דאפשר, דאביי לא אמר אלא דאי בעי פוסק, אבל בהא משנינן, דבתענית קרינן ויחל משה, וסמכינן אההיא דמסכת סופרים פרק דברי חכמים כדרבנות [פי"ז ה"ז] שכתוב שם בתענית של תשעה [באב ושבע אחרונות] של עצירת גשמים קורין ברכות וקללות אבל תעניות אחרות קורין ויחל משה ומפטיר דרשו ה' בהמצאו ויש אומרים שאין מפטירין והעם נהגו להפטיר. ואיכא למימר דלא פליגי, דמתניתין בשבע תעניות אחרונות מיירי. ומיהו בתשעה באב סמכינן אגמרא דידן דאמרינן אמר אביי והאידנא נהיג למיקרי בכי תוליד בנים ומפטירין באסף אסיפם. וראיתי נמי שכתב רבינו שב"ט דאמסכת סופרים סמכינן. ובגמרא דידן גרסינן הכא ובמסכת תענית פרק קמא בסופו [י"ב ע"ב] מפלגא דיומא לפניא רבעא דיומא קורא ומפטיר וכו', אלמא דמפטירין. ובפרק [שני] דתענית בסופו בירושלמי גרסינן אהא דתנן אין גוזרין [תענית] על הצבור בתחלה בחמישי במה קורין רבי יוסי אמר ברכות וקללות שבמשנה תורה וכו' עד ועכשיו אין אנו קורין אלא ויחל משה ומדלג מעשה עגל ומתחיל מן פסל לך עד אשר אני עושה עמך. עד כאן לשון הירושלמי. ומן הלשון משמע דמעכשיו לשון גאון הוא. ואין לתמוה על מנהג שלנו, דהא חזינן בגמרא דקאמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי בכי תוליד, וכן טובא, ואף על גב דפליג המנהג על הברייתא דמייתי בסמוך. וטעמא שלא היו חוששין בקריאתם ובהפטרותיהם אלא שיהא רק מענין היום. והכי נמי סמכינן אמנהג וסמיך אגאונים ורבנן סבוראי, כיון דאביי תלה לה במנהגא. ואין לנו לשנות, משום [אל] תטוש תורת אמך, דזימנין סמכו אירושלמי [ואספרים החיצונים, ודרשינן] כי לא דבר ריק הוא וגו' ואם ריק הוא מכם הוא ריק לפי שאין אתם יגיעים בו.
<h2>דף לא:</h2>
גרסינן בגמרא דידן אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו', והיינו חזון ישעיהו, ואנו לא נהגינן הכי, אלא לעולם קורין חזון ישעיהו בשבת הסמוכה לתשעה באב. וכבר היה [מעשה] שרצה להנהיג רבינו אפרים לקרות בגרמיישא כרב יהודה, ולא שמעו לו. ומורי הר"ר אליעזר זצ"ל שלח לו דרב יהודה בר שילת אמר רב סבירא ליה כמאן דאמר בשילהי מסכת תענית [כ"ט ע"ב] דנוהג אבילות מראש חדש ועד התענית. ופלוגתא הוא דרבי מאיר ורבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל, ופסקינן התם אמר רב[א] הלכה כרבי מאיר והלכה כרבן שמעון בן גמליאל ותרווייהו להקל שאינו אסור לא לפניו ולא לאחריו אלא אותו שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. והפטרה דחזון ישעיהו נהגו לקרותה בניגון קינה, וענין אבילות הוא. ואף על גב דשבת שמפטירין בה אינה משבת שחל תשעה באב בתוכה, כיון דבחול לא אפשר לאפטורי מפטיר בשבת. והקשיתי למורי דלדבריו קשיא דרב אדרב דקאי אמתניתין וקאמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר. ותו דפרכינן לשמואל מברייתא דקתני שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה וכו' עד לפניו אסור לאחריו מותר קשיא לשמואל, מכלל דלרב מסייעא ליה, [אלמא] דדוקא שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה לפניו אסור. ואין לומר דלתנא דמתניתין קאמר וליה לא סבירא ליה, דאם כן מאי פריך מתנא לתנא. אלא נראה בעיני דרב סבר דהפטרה לאו אבילות גמורה היא כעין סיפור וכיבוס, אלא כעין מיעוט שמחה, ותנן [שם כ"ו ע"ב] משנכנס אב ממעטין בשמחה. ואנן דקרינן ליה לחזון ישעיהו בשבת הסמוכה לתשעה באב נראה לי דסמכינן אסדר דרשות סימני הפטרה שבפסיקתא דרב כהנא, וסימן דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש, דברי ירמיהו, שמעו דבר, חזון ישעיהו, נחמו נחמו, ותאמר ציון, עניה, אנכי, רני, קומי אורי, שוש אשיש, דרשו, שובה. וכל שאינו בקי במדרשים ובספרים חיצונים אין לו לסתור ולהרוס בנין קדמונים ומנהגם ואם ריק הוא ממנו ריק.
